יעל גן-אור מראיינת את גלית בנגלס על איך להפוך לימון ללימונדה

אני מוקפת גיבורים. כשהייתי צעירה היו אלה סיפורי הילדות שלי, ירון מחסמבה, ג'ון מהשביעייה הסודית, ציון של גלילה רון פדר.

היא יושבת מולי, גווה זקוף, עיניה היפות מביטות רחוק לנקודה באופק, וגופה מוחזק באצילות. בתחילת הפגישה עינה היו עצומות, ודמעות

השארנו את הילדים אצל סבתא ונסענו לבילוי זוגי. יומיים של טיול בטבע. רק אני והוא. אין כמו טבע בחורף –

המרחב שבין שניים היווצרותו היא סוג של קסם לא מוסבר מהם החומרים שלו? מי אחראי על היותו? איך אפשר להתייחס

יש לי שלד בארון- הבלוג של גוליאטה/ עניינים לא גמורים ( מתוך פורום תפוז) יש לי סוד ואני לא הולכת

אני עוד תחת הרושם העז של שיחת הטלפון שהסתיימה כעת עם מי שאני מגדירה כאחד המורים הראשונים שלי – ישנם

כל אדם יש פסח שקיבל מאבותיו ואותו הוא נוצר על מנהגיו והרגליו לכל אדם יש פסח בין אדם למקום שאת

ההשראה לכתיבת מאמר זה הגיעה מתמונה שנתקלתי בה בספר מבוא לפסיכולוגיה של האוניברסיטה הפתוחה. הראו לאדם חצי כוס מים חצי

אורות חזקים ומסוורים את העיניים, דיבור מהיר בקול כבוש ודורשני, מזגן מקפיא עצמות ולב, דפיקות לב מהירות. אימא לחוצה אחת,

היא ישבה מולי, שערה החלק והגולש זרם בחופשיות לכל הכיוונים. מזמן לא ראיתי אותה, ושמתי לב כמה היא נראית חיונית