אורות חזקים ומסוורים את העיניים, דיבור מהיר בקול כבוש ודורשני, מזגן מקפיא עצמות ולב, דפיקות לב מהירות. אימא לחוצה אחת, ותינוקת שהחליטה שהיא עוד לא מוכנה לצאת למקום המאיים הזה.
ונמשכה בכוח ובניגוד לרצונה בוואקום החוצה.
כך נראתה לידתי הראשונה.
ולידתי השנייה נראית אחרת לגמרי, אור חמים ורך, אהבה אינסופית המלטפת בנעימות ורכות את עורי. הקשבה עמוקה לקצב שלי, ועידוד: "כן, את נפלאה, את יכולה, איזה יופי שבאת"
נכון שאנחנו נולדים פעם אחת באופן ביולוגי, אך בכל עת בחיינו, שמורה לנו הזכות ליילד את עצמנו מחדש. לעצב את תודעתנו, לבחור לנו תגובות למצבים שונים בחיינו, לברוא מציאות, וליצור משמעות אצלנו ובסביבתנו.
גם אני מיילדת
כמאמנת ומטפלת אני זוכה לעיתים להנחות וללוות אנשים, בתהליכים ארוכים ומשני חיים. ואני תמיד מתרגשת להיווכח, כמו אם צעירה שזה עתה ילדה, על החיים החדשים שהם יוצרים לעצמם. לא רק שינוי בעיסוק או במקום המגורים, אלא בגישה ובאפשרויות הפתוחות לפניהם.
ואת המאמר הזה אני מקדישה לכל מי שיש לו יומולדת במהלך השנה הקרובה. הנה מספר תובנות על הנושא.
מדהים שנולדתי
ערב יומולדת, שעת לילה, אני שוכבת במיטתי ועולה בי התרגשות. מחר זה היום בו נולדתי, היום בו יצאתי לאוויר העולם והפכתי לישות עצמאית. וכמה מיוחד היום הזה, איזו מתנה זאת עבור העולם (וגם עבורי) להיוולד.
הבעל שם טוב אמר "היום שבו נולדת הוא היום בו החליט הקב"ה שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך" .
תחשבו על הטוב שאתם מפזרים בעולם. ולא חייבים להיות מאמנים או מטפלים בשביל זה. מספיק שאתם מחייכים לשכנה, מגדלים ילדים, תורמים בחג, או סתם קיימים והעולם נתרם באיזשהו אופן מנוכחותכם.
ובעודי מתרגשת, אומר לי חן (אישי), "מה את מתרגשת מיום ההולדת שלך, זה היה מזמן".
ומצאתי לפתע משיבה לו, ומתוכי נובע הסבר מעניין שקשור ליומולדת ולטכסים בכלל. הנה מה שאמרתי לחן.
יומולדת הוא טכס.
טכס להגדרתי, הוא אירוע או פעילות, שחוזרים על עצמם בתדירות קבועה ויש להם משמעות רגשית עבורנו.
הנה מה שמבדיל בין הרגל לבין טכס. אני יכולה לצחצח שיניים כל יום, וזה יהיה הרגל.
אך אם אוסיף לפעולת הצחצוח כוונה, התכוונות או משמעות רגשית, אז הצחצוח יהפוך לטכס.
טכס הוא תבנית הכוללת ערכים, זיכרונות, היסטוריה ורגשות.
מדוע יש לנו טכסים
הסיבה שאנו חוזרים על טכס או יוצרים טכס, היא משום שאנו רוצים להתחבר לכוונה או למשמעות שהייתה לאותו אירוע כשהוא קרה בפעם הראשונה.
כשאנו משבצים טכסים בלוח השנה, אנו מזמנים לנו באופן מודע ומתוכנן, חוויה רגשית שיש לה משמעות עבורנו. וזה כמובן בהנחה שאנו מחוברים לרעיון ולמשמעות של האירוע ולא רק מקיימים את סדר הפעולות בצורה טכנית.
דוגמאות:
טכס קידושין
בכל חופה דמעות יורדות מעיני, ותאמינו לי שראיתי מספיק חופות. ולא חשוב מי הזוג שמתחתן כעת, או מה מידת ההכרות שלי איתו. כשאני רואה חופה אני מתחברת באופן מיידי למשמעות הקדושה בעיני, של ברית בין שני אנשים, והבחירה זה בזו כשותפים לחיים. וזה מעמד שמרגש אותי.
הגדת פסח
לעומת זאת. הס מלהודות, אך את ההגדה אני קוראת באופן טכני, אם אחשוב על כך ברצינות, אתחבר למשמעות העמוקה של יציאת מצרים. לכל אחד יש את יציאת מצרים הפרטית שלו.
לעיתים קל להתחבר למשמעות הרגשית של טכס ולפעמים פחות. נחוצה עבודה פנימית כדי להפיק מהאירוע את ההזדמנות שהוא מספק לנו.
יש לי עוד טכס פרטי
לפני שבוע בערך חזרתי מצליחת הכנרת עם אחותי. כבר עשרים שנה, פעם בשנה, אנחנו נוסעות יחד וצולחות. בהחלט טכס עם משמעות רגשית. החוויה של להיות בין מים לשמיים בתוך כל הכחול הזה, ולהרגיש את חיות הגוף, זה משהו שאני מזמנת לעצמי בהתמדה בתחילתה של כל שנה.
ומה הטכס שלכם?
חשבו על הטכסים הפרטיים שאתם מסדרים לעצמכם באופן קבוע בלוח השנה.
מה הטכס שלכם?
בירה בחמישי בערב עם חברים / בשישי, ארוחת בוקר זוגית / מפגש שבועי או חודשי עם חברות.
נפלא שבידנו האפשרות ליזום לבחור, ולשבץ בלוח השנה שלנו טכסים שממלאים אותנו ברגשות ובמשמעות שאנו רוצים להכניס לחיינו.
ונחזור ליומולדת
פעם בשנה אנחנו מזמנים לעצמנו תאריך מיוחד של חגיגה פרטית. היום בו יצאנו לאוויר העולם. לאתגרים, לשמחות, ולאפשרויות שיש לקוסמוס להציע לנו, ולנו להציע לו.
באיזה רגשות ומשמעות אתם בוחרים למלא את הטכס הפרטי שלכם?
עד לפני כמה שנים, הייתי "מתבאסת" מהגיל שגדל, מהקמטים שנוספים, מכך שאני מתבגרת בשנה, אך לא עוד.
בשנים האחרונות אני בעיקר מתפעמת מהמאורע. נצלו את ההזדמנות לטכס מלא אור,הודיה (גם לעצמכם) וסיכום: מה היה, ופני לאן..
ולפני סיום, ברצוני לשתף אתכם בעוד שינוי שחוויתי השנה.
לנשים בלבד
המילים הבאות מוקדשות לנשים שבינינו. כן. גברים סלחו לי, אך מהצפיה שלי בכם, מזמן כבר הגעתי למסקנה שבאופן סטריאוטיפי אתם יותר זורמים.
והנשים… כן הנשים… (באופן סטריאוטיפי כמובן). יותר מצפות, מתאכזבות ורוצות שיפנקו אותן (בן הזוג)
מילדות, כל יומולדת שלי ושל כל אחד מאחיי לווה בתרועת חצוצרות והפתעות. צלחת ממתקים, ניירות מרשרשים, ים של תשומת לב והרבה השקעה ופינוקים מצד אימי היקרה.
גדלתי התחתנתי, ולא היה קשה לשים לב להבדלים.
חגיגת יומולדת היא הרגל מבית ההורים
בן זוגי שיחיה, רגיל מקסימום לעוגת הבית ביומולדת. והוא לא עושה מהיום הזה עניין (התנסחתי בעדינות 🙂
ההסברים המנומקים מה עושה לי טוב, וההנחיות הברורות שלי לא קיבלו מענה הולם (בעיני כמובן).
לא אלאה אתכם בקשת הרגשות שהרגשתי בכל יומולדת. ומבטיחה שלא הייתי כותבת את הפוסט הזה, אילולא אני יודעת שיש עוד כמה נשים באותה סירה.
אחרי שהיומולדת של השנה שעברה זכתה לקול דממה דקה. החלטתי לעשות שינוי. לא עוד ציפיות מהסביבה.
ישבתי עם עצמי, ותכננתי לי את היומולדת. בקשותיי צנועות. מפה לבנה על השולחן, ופתק מלב אל לב.
כתבתי לעצמי מכתב, שגרם לי להתרגש. וגם פתק נחמד ליומולדת. פרסתי מפה לבנה על השולחן בערב שלפני, והלכתי לישון שמחה ומלאת סיפוק. מי אם לא אני, הכי יודעת איזה מילים ישמחו אותי.
וכך נראה שולחן היומולדת.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
קמתי בבוקר, וקראתי את מכתבי אל עצמי. שנת הלילה נתנה לכתוב פרספקטיבה.
הודיתי לעצמי והתמלאתי שמחה. יש ביטוי שאומר – "אם אין אני לי, מי לי". והמסר שלי אליכן וגם אליכם, קשור לא רק ליומולדת אלא בכלל.
זהו מה משמח אתכם, ומלאו את הצורך שלכם.
החליפו את הציפיות בהודיה ובאהבה עצמית.
ואגב, השנה חיכו לי על השולחן עוד שני פתקים בלי שביקשתי.
ולסיום סיומת פתגם:
יש אנשים שלא משנה בני כמה הם יהיו, הם לא מאבדים את היופי שלהם. הם פשוט מזיזים אותו מפניהם אל ליבם
לחצו כדי להתעדכן בפעילויות קרובות
