טוב או רע לכעוס?

הטריגר למאמר הזה הוא אירוע שקרה לי בשבועות האחרונים.

אישה אחת, מאוד אגרסיבית ודורשנית רצתה שאתן לה משהו שלא רציתי לתת. התלבטתי מה לעשות ואיך להתמודד עם הסיטואציה, לילה אחד שנתי נדדה מעיני, דמיינתי איך אני מסבירה לה שבקשתה לא הגיונית, הסרטתי בראש את הדיאלוג הדמיוני בינינו כסרט שחזר על עצמו בלופ. חששתי שלא אצליח להעביר לה את דעתי בצורה משכנעת, והיא תכעס עלי. שיחתנו הטלפונית התקיימה לאחר מספר ימים. היא דרשה בתקיפות ואני מצאתי את עצמי כועסת." איך את מעזה לדרוש, זה בכלל לא הגיוני ולא ראוי..". האנרגיה המתפרצת של הכעס, ולהבת הבערה, סייעו לי להביע עמדה ברורה ובטוחה. לכן בחרתי לכתוב על תפקיד הכעס בחיינו, מוזמנים לקרוא, להגיב.

חז"לנו אמרו:" כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלות", דעתם הייתה נחרצת. הכעס מידה רעה שיש להימנע ממנה ולפעול לצמצמה.

במאמר זה נבחן את הנושא מהשורש. מה יכולות להיות הסיבות לכעס, איך הוא משרת אותנו- רווחים ומחירים.

מהו כעס

כעס הוא רגש עז שתפקידו לעורר לפעולה. הכעס מגיע לרוב כאשר האדם מרגיש מאוים, מותקף או חווה סכנה כלשהי, ממשית או רגשית המאיימת עליו. כעס הוא צורך שלא התמלא. רגש שמשפיע על הגוף. הכעס, יכול להתלוות לרגשות נוספים כמו: קנאה, חרדה, רגש נחיתות, דחייה, השפלה, עלבון, תסכול או חוסר אונים.

הפיזיולוגיה של הכעס

מדענים וחוקרים הראו שרגשות שליליים גורמים לשחרור חומרים כימיים במוח שנקראים קטאכולאמינים אשר מעלים את רמת הסוכר במטרה לייצר אנרגיה. בעקבות זאת פעימות הלב מתגברות ולחץ הדם עולה. בהמשך משתחררים מוליכים עצביים נוספים כגון ההורמון אדרנלין. ממצב כזה של סטרס קשה מאוד לגוף להגיע למצב של מנוחה.

למה ומתי אנחנו כועסים?

הכעס הוא רגש סובייקטיבי ותרבותי המתעורר כתגובה לקונפליקט ("אנו רותחים בטמפרטורות שונות", אמר ראלף וולדו אמרסון).

א. אנו כועסים על אחרים כאשר הם אינם פועלים לפי הציפיות שלנו.

ב. כאשר מישהו אינו מכבד את אחד הערכים החשובים לנו.

ג. אנו חשים כעס כאשר מישהו חודר לתחומנו ו"עובר את הגבול.

ד. אנו כועסים על עצמנו אם עשינו משהו שלא עבד כפי שתכננו או קיווינו שיהיה.

ארבע מדות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע.

סיפור המוצא

הוא בחור צעיר ממשפחה לא משהו, עבר חיים קשים וגידל את עצמו בעצמו, זוג הורים מאוד ביקורתי, בית עם הרבה חוקים על כל צעד ושעל. אם העז כילד לא לעשות את מה שאמרו לו, לא ויתרו והתעקשו איתו.

באיזו הסתגלות יצירתית בחר – דלתות מסתובבות

1. הוא למד שהרבה יותר פשוט לוותר ולא להלחם, ומסוכן לכעוס. הוא למד לבלוע.

כילד פיתוח מומחיות לבלוע את הצרכים שלו, היה ילד טוב, מרצה, ילד החלומות. ויתר על- לשחק, להתבטל, להשתובב, לומר שאינו רוצה לאכול את האוכל הזה. עצמו הבוגר ממשיך לבלוע, מעלה אל נס את צרכי האישה והילדים, את צרכי הבוס. כולם לפניו, נשאר עד שעות מאוחרות בעבודה, בקושי רואה את המשפחה. אומר הן לכל מה שמבקשים ממנו. איפה הכעס שלו? זהו, הוא לא מכיר את המילה הזאת. הוא לא כועס אף פעם, רק על עצמו אם לא מיהר לספק את צרכי הסביבה. הוא רואה עצמו לאחראי על אושרם של אחרים, וזוהי עבודה קשה שאיננה נגמרת.

מבחינה גופנית הוא סובל ממעי רגיז, ודיכאון קל.

הוא נמנע מעימותים, וכשמשהו לא מתאים לו בוחר אחת משתיים- או שהוא מתקפל ונכנע למציאות, או שהוא נעלם, כן, ממש מתאדה מהקשר ולא משאיר שום אות חיים- לא מחזיר טלפונים, ווטס אפים ומילים. הוא לא יכול להתמודד עם לומר לשני "לא".

או לחלופין אותו בית הורים והתנהגות הפוכה

2. הוא ילד רגזן שגדל להיות מבוגר רגזן, הר געש מתפרץ. בגיל צעיר קיבל החלטה שלא יסכים שלא ימלאו את צרכיו, והפך להיות טרוריסט תקשורתי, שהסביבה פוחדת להרגיז אותו. מתפרץ ולא נותן לאחרים להשלים את המשפט, אם הם מעזים לא להתייחס אליו כפי שרצה.

מבחינה גופנית הוא סובל מבעיות בלב, או מעי רגיז, או שרירים תפוסים

תיארתי שני קצוות, הם מתהווים בתגובה למצבים קיצוניים כמו בית הוריו של הבחור שתפקד למעשה כבית אסורים רגשי בו יש רגשות וצרכים שהם מחוץ לתחום.

איך נעבוד איתו בשני המקרים.

נעזור לו להכיר את הצרכים שלו, לבטא אותם. נעסוק בפחד שלו מכך ובתוצאות אפשריות של ביטוי אסרטיבי וברור של הצרכים.

פגיעה בערך עצמי

הכעס הוא תגובה לסיטואציה בה אנו מרגישים שפגעו בערך שלנו.

הילדים רואים טלוויזיה, אני מבקשת שיכבו והם מתעלמים ממני, אני כועסת

הפרשנות שלי: "הם מזלזלים בי, הם לא מתייחסים אלי"

יש הרבה פתרונות, אחד מהם הוא שינוי פרשנות לאירועים שגורמים לי סבל.

אפר"ת- בעקבות שינוי הפרשנות יעלה רגש שונה. אך הפרשנות נגרמת מנסיבות החים של אדם. מתבניות החשיבה שלו. מהאמונות שלו ולכן חשוב לחקור אמונות וחוויות אלה.

אמונות על כעס

"אם אכעס אשאר לבד"

"אם יכעסו עלי לא אהיה קיים"

"אם אני כועס אני לא בסדר"

"אצלנו בבית לא כועסים"

"אסור לכעוס"

"כעס זה רע"

רווחים ומחירים משמירת הכעס

1. כעס נותן לנו אנרגיה.

2. כעס גורם לנו לחוש חזקים.

3. כעס מסמן לנו שמשהו איננו בסדר ודורש התייחסות / תיקון.

4. כעס מאפשר לנו להימנע מהתבוננות פנימית מרגשות קשים וכואבים ומביקורת עצמית.

5. לחוש 'צודק', 'בסדר', ולשפוט את האחרים כ 'לא בסדר' מה שמעניק כוח ושליטה.

והמחירים

עמנואל הרומי: "הכעס – ראשיתו שיגעון ועיוורון וסופו חרטה וחיסרון".

הכעס משתלט וגורם לכך שאנו יכולים לאבד שיקול דעת הגיוני בסיטואציה. כל מצב רגשי הוא STATE, כמו גל, יש לו אורך ומשך ועוצמה. המציאות תראה אחרת כשאנו בשיא הגל או במורדותיו.

מה האחריות שלי

אדם שט בסירה בשלווה כשלפתע הסירה מזדעזעת מהתנגשות של סירה אחרת שנכנסה בו.

כשהוא מזדקף לראות מי זה החצוף חסר האחריות בסירה השנייה, הוא רואה שהיא ריקה

כשאדם כועס על הסביבה, הוא כועס כי המציאות לחצה לו (או שהוא לחץ לעצמו) על כפתור פנימי שהתחיל תבנית של מחשבות/ רגשות אמונות. כדאי לאדם לבדוק מה קרה בתוכו. בזה עוסקת גישת הגשטאלט, להגדיל את המודעות לעצמי, לחלקים הלא מודעים של ההתנהגויות שלי.

לסיכום

הכעס הוא אנרגיה חזקה שמניעה לפעולה, לעיתים היא משרתת את האדם נאמנה ולעיתים לא.

תלוי מהן התוצאות של הכעס, מי נפגע, לכמה זמן, האם תוצאות הכעס משפיעים לטווח קצר או ארוך, ומהן האלטרנטיבות מול דרכי תקשורת אחרות בסיטואציה.

ולסיום שיר של רחל שפירא

את ניצבת כמסומרת, ופנייך המומות,
כשדרכתי ללא צורך על מקום רגיש מאוד,
והרגשתי את הדופק, שמכאיב לך ברקה,
וליבי יצא אלייך כשאיבדתי שליטה.

וככל שהתכווצת, התעקשתי להמשיך,
ונסחפתי והוספתי, וידעתי לא צריך,
ורציתי להגיד לך, די כבר, די כבר, זה מחוק,
אבל פי ניתק ממני כמו פושע מן החוק.

לא יכולתי להקשיב לך,
לא הייתי מסוגל,
לא שמעתי מה אמרת לי,
מה אמרת לי אם בכלל.

ואחר כך כשהבנתי, והרגשתי מגוחך,
כבר הייתה דממה מוחלטת, ודאגתי לך כל כך,
במקום שאת נמצאת, תנסי רק לתאר,
איך אני עכשיו אומר לך, מצטער כן מצטער.