לשווק מהגוף- איך לשפר את המגנוט שלך

 

איך לכייל את השדר של הגוף ולהגביר את יכולת המגנוט העצמי.

Study Case  עם ג'.

את המאמר הזה אני כותבת עבורכם, בעלי עסקים, אך לא רק.

כולנו עוסקים בשיווק.
בין אם את רוצה לשווק רעיון חדש לבוס, ובין אם אתה הורה שרוצה לשכנע את הילד שלו לעשות משהו.

שיווק זה להזמין את האחר לטיול.
טיול במסלול שבחרת, להגיע ליעד שהחלטת שיועיל גם לך וגם לצד השני.

ולכן כולנו היינו רוצים לדעת איך לעשות את זה טוב יותר.

שמי יעל גן־אור, בעלת עסק בעצמי בתחום סדנאות וקורסים להתפתחות אישית, ולצד זאת כבר הרבה שנים, עוזרת לבעלי עסקים בפיתוח מוצרים בעסק ובשיווק אנרגטי — להוציא את עצמם לאור בצורה הכי מיטבית, מלאת ביטוי, והכי מחוברת שהם יכולים

לפני שאנחנו כותבים מסר שיווקי, הגוף שלנו כבר משדר משהו.
לפני שהלקוח קורא את המילים שלנו, הוא מרגיש את האנרגיה שממנה הן נכתבו.
אם הגוף משדר מאמץ, פחד, כיווץ או לבד, גם טקסט מאוד יפה לא תמיד יעבור.
ואם הגוף משדר נוכחות, בהירות, חיבור ואמון, לפעמים גם מילים פשוטות יכולות להגיע רחוק מאוד. וזה מסביר את הסיבה שגם קמפיינים מאוד דומים בנראות ובתוכן, יכולים להשיג תוצאות אחרות לגמרי.

השלב הראשון המגנוט- להתחבר לעצמך

“אני עומד לפני קמפיין”, אמר לי ג׳, (בעל עסק).
“ולפני שאני יוצא לפרקטיקה, אני רוצה, במילים פשוטות, שכוחות היקום יהיו יחד איתי.

אני רוצה למגנט.
אני רוצה שאנשים גם מרחוק לא ידעו למה הם מחפשים אותי, אפילו לא ידעו שהם מחפשים אותי, אבל כשהם ימצאו, הם ידעו שזה הדבר הנכון בשבילם. אני רוצה שתעזרי לי.”

לא כל פגישה נפתחת כך, אבל ג׳ היה איש מאוד מודע, ואנחנו עובדים יחד כבר תקופה ארוכה.

העבודה השיווקית שלנו שילבה גם אלמנטים פרקטיים, וגם כיול של המערכת הרגשית והתודעתית שלו.

התחלנו להתחבר, להתקרקע, לשפר את התקשורת ההדדית שלנו, כי סש'נים שכאלה מצריכים הרבה דיוק.

הסתכלתי על ג׳ בעיני רוחי.
עיני רוחי זו העין השלישית שלי, האינטואיציה.

אחד הכלים המרכזיים שלי בעבודה ובחיים.

אני אוהבת להזמין את האנשים שאני עובדת איתם לעמוד באמצע שדה שהם בוחרים את צורתו. זה מאפשר לי לראות לאן תשומת הלב שלהם מכוונת.

והרי ידוע: תשומת הלב היא מה שקובעת את הפוקוס, הפוקוס קובע את הפעולות, והפעולות קובעות את התוצאות.

כשג׳ עמד בשדה הנבחר שלו, ראיתי את עיניו מסתכלות כלפי מעלה, וידו מסוככת על עיניו, כאילו הוא סופר ציפורים בנדידת ציפורים ארצית.

הבנתי שהוא מחפש את כוחות היקום שיבואו לעזרו.

ביקשתי ממנו להרפות.
לשחרר את כיוון המבט.
ולהפנות את הקשב לגוף.

 

כי הכלל הראשון הוא:

בכל פעולה שאנחנו רוצים לעשות, הכול תמיד מתחיל מהגוף.

אנחנו רוצים שהגוף שלנו יהיה אחד עם הכוונות והמחשבות שלנו.

וזה נכון גם בשיווק.
לא מספיק לדעת מה אני רוצה למכור.
לא מספיק לדעת מי קהל היעד שלי.
אני רוצה לבדוק: האם הגוף שלי מסכים להיות שם? האם הוא מסכים לשדר את הרצונות שלי? האם הוא מסכים להשפיע?

הסתכלתי על תאי הגוף של ג׳.
כל אחד מהם היה עסוק בענייניו, כאילו לא שמע על הכוונה שלו למגנט יותר אנשים.

על חווית האחד

אמרתי לג׳:

“מה שאני מזמינה אותך לעשות, זה ממש להקשיב לתאי הגוף.
להזמין אותם לשים לב אליך.
ולבקש מהם לראות שאתה מסתכל עליהם ומבקש מהם לעבוד ביחד."

זה נכון שלכל תא יש את הפעימה שלו, אך הפעימה הספציפית של כל תא, כשכל התאים עובדים יחד, היא כמו מוזיקה של תזמורת שמוצאת לעצמה איזשהו תו משותף, למרות שיש בה אוסף של כלים שונים.

ג׳ הסתכל על הגוף שלו בדמיון
הרפה את עיניו.
ונכנס פנימה.

והתחלתי לראות אותו נע באי-נוחות במקומו.

“אני מרגיש התנגדות”, הוא אמר.

התבוננתי עם העין השלישית שלי בתאי הגוף של ג׳.
ראיתי שבאזור הגב התאים לא כל כך שמעו את הסש'ן שלנו. הם עדיין היו עסוקים בעניינם.

ובאזור הבטן התאים בטוחים שהם לא צריכים להתחבר לאף אחד.
הם היו רגילים להסתדר לבד.
הם היו רגילים לחיות לבד.

המבט האנרגטי על גופו של ג׳ הוא מבט שחושף את האמונות שמסתתרות בתאי הגוף. כל אמונה שיש לנו מרכיבה את השדר שלנו, ובעקבות זה את המציאות שלנו.

ובשפה עסקית פשוטה יותר:
יש אנשים שמעלים קמפיין, אבל בפנים עדיין משדרים “אני לבד”.
יש אנשים שמפרסמים שירות, אבל הגוף שלהם עדיין לא מאמין שמותר להם לקבל.
יש אנשים שמדברים על הצלחה, אבל המערכת הפנימית שלהם עדיין ערוכה למאמץ, הישרדות או הוכחה.

מגנוט הוא ההיפך מהישרדות

ובאמת, ג׳ היה איש שטיפס בסולם צעד אחרי צעד בעצמו.
בלי הקלות.

מתוך אימון ועבודה קשה יומיומית הוא הגיע להישגים בכל שטח בחייו.

הוא איש מאוד חזק.
רגיל להתאמץ.
רגיל לפעול.
רגיל לדחוף את חייו.

ופתאום אני מבקשת ממנו פעולה שונה לגמרי:
להרפות את הגוף.
לבקש מתאי הגוף לתקשר איתו.
להדהד איתם ביחד.

והפעולה הזאת, שהיא לא כמו האימון במאמץ הרגיל שג׳ עושה, גרמה לו לאי־נוחות.

אמנות המגנוט היא אמנות שמורכבת מכמה תתי־יכולות:

היכולת להרפות לתוך עצמי.
היכולת להדהד כל חלק שבי.
את התדר שלי.
את המוזיקה הייחודית שלי.
היכולת שלי להיות מלאה ברעיון, בהשראה, בדבר שאותו באתי להנחיל, בלי לתת לסביבה לנגן בגוף שלי את התדרים שלהם

כי שיווק טוב בעיניי לא מתחיל רק מהשאלה “מה לכתוב”.
הוא מתחיל מהשאלה: מי אני כשאני כותבת ובמה אני מאמינה
מאיזה מקום בגוף אני יוצאת לעולם?
האם אני מנסה לשכנע, או שאני מזמינה?
האם אני מתאמצת להיראות, או שאני עומדת בנוכחות שלי בשלווה בוטחת וגלויה, ומאפשרת לאחרים למצוא אותי ולהתחבר אלי.

ואז אנשים נמשכים כמו פרפרים אל האור, בלי לדעת אפילו למה.

המודעה היא רק מגפון שמגביר את המסר
השדר שממנו היא נכתבת הוא הקרקע.

ג׳ קרא לכל איברי הגוף שלו לעבוד יחד.
כדי שכל חלקי האישיות התכנסו לאותה נקודה שבה הם מודעים אחד לשני, ומסכימים לפעום בגוף אחד.

ונזכרתי במשפט:

“כולנו עם אחד"

והמשפט הזה לא רק מדבר על העם (הכוונה היא עם ישראל).

כולנו עִם אחד.
כולנו פה אחד.

והמילים “עם אחד” אומרות שכל תא ותא בגוף הוא ביחד בחוויית האחד.
בחוויית השותפות לאותו גורל משותף, לאותו שדר משותף, לאותה מטרה משותפת,

לאותה פעולה משותפת שבאנו להנחיל כאן עבורנו ועבור אנשים אחרים.

 

הרפיה יכולה להיות מאמץ

התהליך הזה הזמין את ג׳ להרפיה מסוג חדש.
מסוג שאינו כרוך במאמץ, אך עצם אי־המאמץ הוא מאמץ בפני עצמו.

המשכתי להתבונן על ג׳.

לאט לאט הרגשתי איך המוזיקה שלו משתנה.
איך יש יותר נוכחות משותפת של הגוף שלו שמוקרנת אליי.

הזמנתי את ג׳ להעלות סיטואציות מהעבר.
סיטואציות שבהן הוא הרגיש לבד בנקודות מסוימות בילדותו.

וגם בנקודות האלה לחזור לגוף שלו.
לדבר איתו.
ולומר לו שגם כשהוא היה לבד מול אחרים, עדיין כל תאי הגוף היו ביחד באותה חוויה.

חוויית הביחד היא חוויה מאוד מרכזית בהשפעה שלנו.

כשאנחנו רוצים להשפיע על אחרים, אנחנו קודם כול רוצים להיות ביחד עם עצמנו.

אנחנו רוצים להיות באותה ויברציה ייחודית לנו, שהיא זאת שמבדלת אותנו מכל אדם בעולם כולו.

יש אחת כמו הוויברציה שלנו, על פני הבריאה כולה.

וכשאנחנו מלאים, שלמים ואחידים עם עצמנו — אנחנו יכולים להשפיע בקלות וללא מאמץ על אחרים.

 

חווית האחד בעסקים

וזה נכון במיוחד לבעלי עסקים.
כי הרבה פעמים אנחנו רצים ללמוד עוד כלי, עוד נוסחה, עוד שיטה, עוד דרך לכתוב כותרת.
אבל לפעמים הדבר שחסר הוא לא עוד ידע.
הדבר שחסר הוא חיבור פנימי בין כל החלקים שרוצים להצליח, מפחדים להצליח, רוצים להיראות, מתביישים להיראות, רוצים לקבל כסף, ובאותו זמן עדיין מכווצים מול קבלה.

השלב הבא באמנות השיווק, באמנות ההשפעה, ובאמנות החיים מתוך חיבור מיטבי — הוא החיבור לאדמה.

למעשה, הוויברציה של האדמה עובדת כמו מגבר.

כשאנחנו משדרים את עצמנו בכל תא ותא של עצמנו, ומתחברים לרטט המגיע מהאדמה, שגם הוא סוג של קול או תהודה מסוימת, אנחנו יכולים להגביר את התהודה שלנו יותר.

לכן, אם תסתכלו על אנשים שמצליחים ומשפיעים בענק, תמיד הם יהיו גם מחוברים לאדמה.
לכסף.
לחומר.
ליכולת להחזיק שפע בעולם הזה.

הכול קשור ליכולת העבודה עם האדמה, עם הוויברציה שלה, עם ההשפעה האין־סופית שלה.

כי בעצם כל הקולות עוברים ממקום אחד באדמה למקום אחר באדמה.

האדמה מחוברת לכולנו.
לכל בני האדם.

ולכן החיבור לאדמה הוא קריטי כשאנחנו רוצים להעצים השפעה.

ובמובן המעשי, אדמה היא גם היכולת להחזיק את העסק בחומר:
מחיר ברור.
הצעה ברורה.
מקום ברור.
תאריך ברור.
קמפיין ברור.
יכולת לקבל כסף בלי להתכווץ.
יכולת לעמוד מאחורי מה שאני מציעה בלי להיעלם.

ובאמת, ג׳ חיבר אליו את הוויברציה של האדמה.

ואז הרגשתי שהאימון שלנו כמעט הגיע לידי סיום להיום, חוץ מדבר אחד.

לשחרר את הרצון לדעת

שמתי לב לעין השלישית שלו, שאני כבר מכירה.
היא תמיד כל כך ממוקדת וחדה, כמו לייזר.

הזמנתי את העין השלישית שלו להרפות לתוך מבט של 360 מעלות.

מבט שלא רואה דבר, אבל רואה את הכול באותו זמן.

סוג המבט הזה מאפשר לשחרר את המאמץ בחלק האינטואיטיבי שלנו.

כשאנחנו רוצים להשפיע, אנחנו רוצים להיות נטולי מאמץ.

אנחנו רוצים להרפות לתוך הוויברציה הכוללת שלנו, בלי שאף חלק מהישות או מהנפש שלנו יתאמץ לראות או יתאמץ לדעת.

אנחנו למעשה זקוקים לאמון.
והאמון הזה יכול להביא הרפיה.

הזמנתי את העין השלישית של ג׳ להרפות לתוך מבט 360,

לתוך האפשרות לקלוט את המציאות גם בלי לחדור אליה.

וג׳ עשה זאת כמה שיכול היה באותו רגע.

גם זה מצריך אימון. אימון בהרפיה

 

למעשה, העבודה שלי עם ג׳ הייתה לכייל את עצמו למצב של השפעה וביטוי באופן מיטבי, כדי שכשהוא יעשה את הקמפיין וינהל את המסרים שלו, הקמפיין הזה ינחל הצלחה משום שהוא יהיה מדויק.

וזו בעצם הטרנספורמציה שכולנו מבקשים לעבור בתקופה הזאת:

מעבודה מתוך מאמץ, מתוך השקעה, מתוך אימון ברמת משקולות בחדר כושר,
לעבודה מתוך הרפיה, מתוך חיבור, מתוך נינוחות.

זה לא שלא נתאמץ.
אבל נלמד לעשות את זה מתוך נקודת מבט שאיננה הישרדותית.

מתוך תפיסת עולם שכל המשאבים כבר לרשותנו.
ואם עוד לא הצלחנו, זה רק כי עוד לא מצאנו את הדרך להתחבר אליהם.

זה היה הסש'ן עם ג׳.

ושנינו יצאנו שמחים מהסש'ן הזה, כי כל מה שהנחיתי את ג׳, עשיתי באותו זמן גם לתאי הגוף שלי.

כי כל גוף צריך להיזכר בחוויית האחד.

גופים מאוד מתגעגעים לזה, לחוויה הזאת, גם אם הם לא יודעים שהם מתגעגעים לזה.

זאת חוויה שיכולה לשחרר ולהתעלות מעל התנגדויות ומעל חוויות נוספות של בדידות.

בשבוע הבא, כשאעבוד עם ג׳, אנחנו כבר נצא לעשות מעשים של הכנת הקמפיין שלו.

כי אחרי שהשדר מתכייל, מגיעה הפרקטיקה.
המילים.
המסרים.
הקמפיין.
ההצעה.
הפעולות.

שיווק מהגוף לא בא במקום עבודה מעשית.
הוא בא כדי שהעבודה המעשית תהיה מדויקת יותר, מחוברת יותר, ונושאת את האדם שמאחוריה.

אני מאוד מקווה שלקחתם משהו מהתובנות שכתבתי כאן במאמר, ותוכלו ליישם אותן עם עצמכם בפעם הבאה שאתם רוצים לקחת מישהו לטיול במסלול שאתם בחרתם.

כלומר לשווק דרך, רעיון או תוצאה שתיטיב עמכם ועם הצד השני.

ולמי שרוצה לעבוד איתי על השיווק והביטוי שלו בעסק ובכלל מוזמן ליצור איתי קשר באופן אישי.