כדאי לקרוא גם את חלק א של הנושא העוסק בנושא האוטנטיות
חלק ב. באיזה מידע אני משתפת את המטופלים שלי ומהם המניעים שלי
שיתוף הוא הדרך הפרקטית בה ניתן להעביר את המסר שגם אני, איש המקצוע, מרגיש, חווה, כואב, נוכח, חושב, מגיב, מושפע ומעורב במה שקורה בינינו כאן ועכשיו. אני בן אדם כמוך. זוהי דרך אחת מתוך מגוון של דרכי התערבות ותקשורת. אנו גם יכולים לשאול, להקשיב, לשתוק ולהצהיר. בחלק זה של המאמר, אני מבודדת את אלמנט השיתוף ומתייחסת רק אליו, אך שימו לב שמדרך הטבע בקליניקה עומדות לפנינו כל האפשרויות.
כאשר אני משתפת ברגשות, במחשבות או בתחושות שעולות בי כאשר האדם מספר תוכן מסוים. אני מודעת להשפעה שלי על השני מתוקף התפקיד והסמכות, ולכן בוחרת להשתמש באפשרות זאת רק כאשר אני בטוחה שאמירה אישית שלי תשרת את התהליך הטיפולי של האדם, ואינה נובעת מתוך צרכים אישיים והשלכתיים שלי שאינם רלוונטיים אליו.
1. אדם סיפר תוכן מאוד רגשי בצורה לאקונית, אם מדובר בדפוס שלו, והוא אינו מודע לרגשותיו או נותן להם מקום בעולמו. השיתוף הרגשי שלי הוא כמו מראה עבורו ומזמין אותו לבדוק מה עולה בו. לדוגמא: אדם סיפר שהרביצו לו שהיה קטן מכות רצח. אני שמה לב שעולים בי כעס, זעם, עצב, כאב והבטן שלי מתכווצת. במה מכל אלה אבחר לשתף את המטופל- תלוי, אולי אשתף בחלק מהמידע ואולי בכולו. חשוב לשים לב מה מתוך אלו מתאים לשלב הרגשי בו המטופל נמצא, מה הוא יכול לעכל, ומה יקדם אותו בהבנות חדשות על עצמו.
2. כאשר אדם "מדבר על" ולא "חווה את", או שהוא נמצא בערוץ קוגניטיבי, ואני מעוניינת להגדיל את מידת הקשר שלו לעצמו עכשיו (קראו את המאמר "לעבור דרך החוויה"). אני מעבירה מסר זה על ידי מודלינג. אני שמה לב לחוויה שלי ברגע זה, ומשתפת את המטופל. על ידי הפניית תשומת הלב שלי למה שקורה בתוכי עכשיו, אני מזמינה את המטופל, בלי מילים, לשים לב לתהליך הפנימי שלו ולהעביר את תשומת הלב שלו מהערוץ קוגניטיבי לערוצי רגש ותחושה.עוד פרטים, בקורס הקרוב
דוגמא:
מטופל: " מאוד מפריע לי שאני צריך לעבוד קשה ולהתאמץ הרבה על כל דבר שאני רוצה להצליח בו, אחרים לא כך. הנה תראי את חברה שלי…."
אני:" כשאתה אומר זאת אני חשה עצב גדול שעולה בי"
מטופל:" משתתק, עיניו מתבוננות לנקודה לא ברורה, הוא מסתכל עלי שותק…"
הערה: שימו לב שדרושה מיומנות רבה לשים לב מהו התהליך הפנימי שלי עכשיו ומה רלוונטי לפגישה ואיזה רגשות נובעים מתוך ההשלכה שלי עקב נסיבות חיי. את המיומנות זאת אנו מחדדים בקורס הגשטאלט.
3. אדם לפעמים זקוק להכוונה, עצה, אח בוגר, אמא. אני לא מתבצרת ככלל מאחורי תפקיד המטפל המסרב בעקשנות לומר את דעתו, אלא מבררת היטב מה הצורך של המטופל ומוודאת שמידע מסוג אחר ממני יכול לשרת אותו. ואז משתפת מניסיוני ומהשקפת עולמי כשאני מקפידה על מסרים חיוביים, נמנעת מהכללות, ונצמדת לעולם הערכים המרכזי של המטופל. היות ומידע זה בא לתרום ולהרחיב את תפיסת עולמו. לא אדבר עם אדם דתי על ערכי החופש שלי משום שזה לא רלוונטי עבורו. כן אספר מניסיון החיים שלי למטופל שבטוח שהחים עם החברה שלו צריכים להיות דבש ושושנים בכל מצב.
4. שיתוף במקום שאילת שאלות- שאלות הן כלי מצוין לבירור, אך שימוש מרובה מידי בהן אינו רצוי,(אכתוב באחד המאמרים הבאים על כך) אני משתמשת בשיתוף במחשבות שלי במקום לשאול את השני. והשיתוף מזמין תגובה מהצד השני.
דוגמאות:
התקשרתי למטופלת חדשה שקצת נעלמה ואמרתי לה:"אחרי ששלחתי הודעת סמס והתקשרתי לפני שבוע ולא חזרת אלי, לא כל כך ידעתי מה קרה ומה לחשוב לעצמי, אפילו חשבתי שאולי את לא רוצה לבוא, אולי קשה לך לומר לי שאת רוצה לסיים…."
כשאני משתפת במקום לשאול, זה הופך אותי ליותר אנושית. גם לי יש התלבטויות, חוסר ודאות או ספקות. במקרה הזה אני לא מוטרדת שאולי אשפיע על מניעיה. אני יודעת שהשיתוף שלי יעזור לה לדייק לעצמה מה מתאים לה מדבריי ומה לא.
דוגמא נוספת: בתחילת פגישה, אני אומרת למטופלת בעקבות דו שיח שהתחיל להתפתח: "אני אספר לך מה קורה לי עכשיו בראש, אני זוכרת שבפגישה הראשונה היו לך כל מיני נושאים בוערים, ועכשיו את לא עוסקת בהם, ואז אני שואלת את עצמי מדוע, וגם עונה לעצמי, אולי כי אנו בתחילת הקשר הטיפולי…."
נכון, יכולתי לשאול אותה. אך במקרה הזה כשאני משתפת יש לזה יותר עוצמה,
א. אני גם מביאה את עצמי, ב. גם מעבירה מסר אוטנטי, ג. היא גם נוכחת שאני חושבת עליה ועוסקת בה, ד. וגם יש שאלה שמתחבאת במסר, 4 במחיר אחד, שווה, לא?
באיזה מקרים יש לנקוט משנה זהירות בשימוש בשיתוף
1. כאשר מטופל/ מתאמן לא מורגל בסגנון השיתוף, זה יכול להיות מוזר עבורו, אעשה זאת בהדרגה תוך כדי שאני מכינה אותו לכך:" אני רוצה לשתף אותך במה שקורה לי עכשיו, זאת החוויה האישית והסובייקטיבית שלי כרגע, עבורך זאת יכולה להיות חוויה שונה לגמרי".
2. יש מטופלים שיש להם דפוס של אשמה או שהם רגילים לקחת אחריות על הסביבה. למישהו כזה, אם אומר שאני מאוד עייפה הוא יכול לפרש זאת כמשהו שהוא עשה לא בסדר:"אוי עייפתי אותך, אני מאוד מצטער, פעם הבאה אדבר פחות". חלק מהתהליך המשותף הוא לסייע לו ללמוד שמה ששלי שלי, ומה ששלו שלו, ולכן אצמצם את השיתוף בתחילת הקשר במרכיבים שיכולים לעורר אצלו תגובה חזקה, ובהמשך, השיתוף הוא חלק מהלמידה שלנו ביחסים.
3. אמנע משיתוף שיכול להגדיל את התלות שלו בי ואת מקומי כבעלת סמכות וכ"אחת שיודעת" עבורו.
אם הוא שואל:" מה עלי לעשות במקרה X?" ברוב המקרים אחזיר את השאלה אליו. (כתבתי על כך בהרחבה במאמר 5 סיבות מעולות לשתוק באימון ובטיפול בסעיף מס' 5).
4. אני בוררת בקפידה את המידע אותו אני משתפת עם המטופל/ מתאמן. לא משתפת בפרטים לא רלוונטיים לנושא הפגישה, או שיכולים לעשות "רעש במערכת"- זאת אומרת שהאדם יתחיל לעסוק בהם, בי, ובחיי במקום בעצמו ובתהליך שלו.
היתרונות המופלאים של שיתוף
אני מכירה מטפלים ומאמנים טובים שעושים עבודתם בצורה מקצועית ולא משתמשים בשיתוף כמעט בכלל. כפי שכתבתי בתחילת המאמר יש צורך באומץ ובביטחון "לקחת סיכון" ו"לומר שטויות". וסביר שקל יותר לעשות זאת שיש ניסיון מקצועי גדול יותר. תבלין השיתוף לדעתי, מעלה את איכות העבודה של המטפל/ המאמן כי:
א. הוא מעצים את המטופל /מתאמן שאיש המקצוע הוא לא ה"כל יודע", והאחריות על השינוי והריפוי הם של המטופל.
ב. כשחסר מידע מבן שיחנו, סיכוי טוב שנשליך עליו את עולמנו והפרשנויות שלנו. שימוש בשיתוף מצמצם זאת. דוגמא:
מטופל:"בפגישה הקודמת שהסתכלת עלי ככה ולא אמרת כלום, חשבתי שבטח את חושבת שאני דפוק"
מטפלת:"לא, דווקא הרגשתי הרבה עצב שאתה מתמודד עם כל זה"
מטופל:"ואני כל השבוע הרגשתי רע וחשבתי על זה…"
יכול להיות שהפרשנות המוטעית הייתה נמנעת, אם הייתה נהוגה תרבות של שיתוף ודיבור על התהליך ולא רק על התוכן בין השניים. ואז הדיאלוג היה יכול להשמע כך:
מטופל:" למה את מסתכלת עלי כך, על מה את חושבת…."
מטפלת:" אני מרגישה הרבה עצב עכשיו, וחושבת לעצמי שאתה באמת צריך להתמודד עם הרבה אתגרים באותו זמן.."
ג. באמצעות השיתוף, איש המקצוע ממקסם את היכולת שלו להשתמש בקשר הבין האישי להשגת מטרות התהליך.
ואם משפט זה לא מספיק ברור, סימן שכדאי לכם ללמוד ולהוסיף כלי משמעותי לארגז הכלים המקצועי שלכם- כלי שנקרא איכות הקשר.
אשמח מאוד שתכתבו לי מה דעתכם ובאיזה מקרים אתם משתמשים / נמנעים משיתוף.
ואסיים במשפט שכתב ה. הנדריקס:
"אנחנו נולדים בקשר. נפצעים בקשר. ונרפאים בקשר"
פרטים על הקורס הקרוב כאן