ראיון עם אמיר רטר, ממייסדי מכללת רטר ללימודי NLP ודימיון מודרך

שלום אמיר היקר, אנחנו מכירים כבר הרבה שנים, גם למדנו ביחד,  ואני שמחה לראיין אותך. מה בעינייך תהיה תוצאה טובה מהפגישה, איך תרגיש שבאמת הפקת את מה שהיית רוצה להפיק?

גם אני שמח כי אם לא הייתי מכיר אותך, לא הייתי מסכים להגיע…אז מבחינת השיחה עכשיו, שהחיים שלי יוכלו אולי להביא השראה או דוגמא לאנשים אחרים, והיום אני באמת בעיקר כדי לעשות, להביא טוב לעולם, לאנשים.

 

איזה אנשים השפיעו עלייך?

בראש וראשונה קיראן, מורה רוחני בהודו, תלמיד של אושו, שהכרנו בתחילת דרכנו. גם רוברט דילטס מאוד השפיע, דילטס גם הוא רוחני והוא גאון והוא יוצר המון טכניקות ויש לנו קשר מאוד אישי וישיר איתו, אז הוא גם השפיע עלינו המון. ואולי השלישית אני אגיד גם אישה, אמה, היא הודית, מורה הודית, מוארת. פעם אחת נסענו אפילו להודו לפגוש אותה באשרם שלה, והיא עושה המון טוב לעולם, באמת היא מחבקת שזה מאוד סמלי, מחבקת את כל האנשים בלי קשר למי הם ומה הם. למדתי מהמורים ההודים איך לחבר את הנשמה ל-NLP, שלכל אדם צריך להתאים את ה-NLP באופן אישי. 

 

תוכל לספר לי על צמתים מרכזיים בחיים שלך?

אני חושב שהצומת המרכזית שאני עברתי בחיים, זה סביב עניין אישי או בעיה אישית. אני גמגמתי מגיל 5, הרבה מאוד שנים, הייתי בטיפול עם פסיכולוגים, כל מיני, שקצת עזרו אבל לא מעבר לזה. זה לא הפריע לי להתקדם, בצבא הייתי קצין, אח"כ הלכתי לאוניברסיטה לטכניון, סיימתי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בהצטיינות, ובגיל 28 עדיין הייתה לי בעיית גמגום בסופו של דבר, כנראה שסירבתי להתייאש, סירבתי להרים ידיים, ועברתי תהליך מאוד מאוד מעניין. גם ל-NLP יש חלק מאוד חשוב בתהליך ובסופו של דבר בעיית הגמגום נפתרה לי. אז אני עדיין מגמגם מדיי פעם, אבל זה לא בעיה כבר, אני לא חושב שזה יותר מבנאדם רגיל. מה שהכי מדהים זה שדרך זה אנשים מתחברים אליי, אני לא מפחד לחשוף את הסוד הגדול, אני לא מתבייש בזה יותר אז זה יוצר חיבור עמוק לאנשים.

 

כשאתה אומר סירבתי להתייאש, למה אתה מכוון בעצם? תאר לי רגע שבו עמדת להתייאש והחלטת שלא לוותר

אני חושב שכל החיפוש אחר פתרון לא נפסק לאורך השנים. אני יכול לשתף מה שקרה אצלי, ואני חושב אצל הרבה מאוד מגמגמים זה גם קורה, זה פוגע בדימוי העצמי ובביטחון העצמי. לא העזתי לשוחח בטלפון, לא העזתי להתחיל עם בחורות. רוב הזמן חשבתי על העניין של הדיבור, של הגמגום, ולמרות כל ההישגים בעולם החומרי שלי, או למרות ההתקדמות באוניברסיטה ובהייטק והייתי סטודנט מצטיין, זה עדיין נמצא במקום של- הסבל הוא כל כך קשה שבשביל מה לחיות בעצם? אני חושב שמה שהכי נורא, זה פחות מה חושבים עליי, אלא הקושי הגדול הוא לא להצליח לבטא את עצמי בצורה חופשית. הסבל הוא פנימי, אז נכון שכשיש אנשים שאני מרגיש מהם ביקורת או כעס זה מוגבר, אבל זה בעיקר הרבה מאוד פחד והרבה הרבה בושה.

 

אז מה בעצם חשבת? "אני לא מספיק טוב"?

ברור שזה קשור ל"אני לא מספיק טוב", ובכלל מה הטעם לחיות ככה במצב כזה, גם הגמגום מגמד את כל ההישגים, אם שמים את זה על מאזניים, אז יש לו משקולת מאוד כבדה. זהו, ומה שמדהים זה סוג של "לצאת מהארון", מה שעזר לי מאוד זה פשוט ללמוד לקבל את עצמי עם הגמגום.

 

איך עשית את זה?

אמיר: זה שאלת השאלות "איך עושים את זה", אבל זה משהו שאי אפשר לעשות את זה מהראש, זה משהו שצריך לקרות, איזושהי הבנה מאוד מאוד עמוקה, שככל שאני נאבק ונלחם עם הגמגום, אז הוא בעצם מתגבר, ויש מתח במערכת, המתח מזין את הגמגום וברגע שהסכמתי לקבל את עצמי כמגמגם ולהירגע – אגב גם הייתה לי תקופה שאני צריך לקבל את עצמי שאני קירח, שנשרו לי שיערות כבר מגיל 16, שזה מאוד צעיר.

 

אז מה היה הכוח הפנימי במקרה שלך, אם אתה יכול לזהות אותו?

אני חושב שזה מן קליעה של הנשמה, של הנפש הפנימית. איזושהי הבנה שיש לנו כאן שיעור או משהו ללמוד. זה אח"כ התחבר לי מאוד עם אחת ההנחות הבסיסיות של NLP שאומרת שאין כישלון אלא משוב לצמיחה, אז היה כאן איזה שיעור שלא נלמד הרבה שנים, וכשהתנאים הבשילו והעיתוי היה נכון, אז האנשים הנכונים הופיעו בחיי שהדריכו אותי והשינוי הגדול קרה.

איזה עוד צמתים היו לך?

צומת נוסף שמאוד השפיע על החיים שלנו, זה ההחלטה לצאת להרפתקה לעבור לחינוך ביתי. יש לנו חמישה ילדים, כשהגדול היה בכיתה ד', הוא היה מאוד דיסלקטי, היה האחרון בכיתה הוא לא קרא וכתב, ושני התאומים שאחריו היו בכיתה א' ואז קיבלנו החלטה משותפת, דפנה ואני, אחרי הרבה מאוד התלבטויות, להוציא אותם מהמסגרת של הביה"ס, בדיעבד אני חושב שזה הציל אותו, לא הבנו את זה אז, אבל הוא כבר היה בדיכאון, הבן הבכור, נתנו לו חצי שנה לא לעשות כלום ולהירגע מהביה"ס, לקום מתי שהוא רוצה, זה גם השפיע מאוד על העסק שלנו כי זה בעצם עיכב את הצמיחה של העסק, אבל הייתה החלטה משותפת שכל העסק, כל הכסף, בשביל מה, בשביל המשפחה, אז אני ארוויח פחות כסף אבל אני יותר עם הילדים שלנו, אז תמיד אחד עבד ואחד היה איתם, לא עבדנו שנינו בו זמני, עשינו תורנות, ולמרות דפנה, אשתי, הצליחה לכתוב 15 ספרים לתלמידים שלנו.

אנחנו קוצרים עכשיו את הפירות, כי כל החמישה למדו NLP במכללה שלנו ונוגה היא בת 18, התחילה בגיל 13 ללמוד NLP, בגיל 16 היא כבר הייתה טריינר והעבירה את הסדנא הראשונה שלה, ואז היא גם טסה לארה"ב לריברדייל ללמוד את הקורס, את המאסטר טריינר בNLP, מגיל 16 היא בעצם מרצה אתנו כבר, היא הצטרפה למכללה וגם אחותה הקטנה, היא בת 13 והיא גם כבר העבירה סדנא לבנות, היא גם טריינר, והקטן בן 14 אז גם הוא נורא רוצה להיות מורה במכללה, אז כל החמישה בעצם למדו אצלנו. הגדולים, הבן הגדול, זה שהוא דיסלקטי, אז הוא עכשיו בביה"ס לקרקס בהולנד 4 שנים, עושה תואר בקרקסות, שומרים איתו על קשר מאוד טוב.

 

איך זה מתקיים, איך זה התנהל בפועל?

הגבלנו אותם לשעתיים מסכים ביום, אחרת זה שואב וזה קשה לשים גבול, אבל כל דבר שילד רצה ללמוד, להתעניין, אז חפשנו איפה הוא יכול ללמוד את זה, לפעמים לקחת מורה פרטי. שתי הבנות שלנו למדו על כלי נגינה, פסנתר וחליל צד, אז זה משהו שאנחנו צריכים לקחת מורה פרטי. מה עוד חשוב? להקנות לילד ערכים של כבוד לבני אדם. הנחת היסוד הראשונה של NLP זה שהמפה שונה מהשטח, היא מאוד מיושמת גם בחיים שלנו שכל אדם הוא עולם ומלואו ובעצם אם היקום אפשר לאדם הזה לחיות אז מי אני שאני אדחה אותו. העבודה צריכה להביא פרנסה כדי לחיות, אבל אפשר לחפש עבודה גם שכל אחד יוכל לממש את עצמו בצורה הכי טובה ושיהיה כיף, כי היום הרבה אנשים עובדים בעבודות שהם לא אוהבים וזה חיים של אומללות וסבל.

 

התפיסה הזאת של הגשמה, תמיד הייתה לך? כי אני לא שומעת פה הישרדות , אז אני מניחה שהיום אתה לא בהישרדות, אבל היית פעם?

לא, האמת היא שאף פעם לא הייתי בהישרדות. כן היה לי גב כלכלי מההורים, ידעתי שאני לא אצטרך לרעוב לפת לחם, וגם היה ברור לי שאני מזמן לעצמי שפע וזו אמונה שהגשימה את עצמה. למשל, אחרי שאנחנו היינו בחו"ל כמה שנים, למדנו NLP וכשחזרנו אז דפנה הייתה עובדת סוציאלית ואני מהנדס אלקטרוניקה, ואז היא אמרה לי "בוא נעבוד חצי משרה, כל אחד מאתנו בעבודה שלו, ונפתח בשעות הפנאי את NLP" ואני אמרתי "מה פתאום, אין מצב, אנחנו צריכים עכשיו לפחות שנתיים או שלוש להשקיע רק בזה, לתת לזה צ'אנס עד הסוף". אני האמנתי שיש לנו כאן דבר מדהים, יש לנו כאן שליחות, הכסף יגיע ונשרוד אבל לה אין גב כלכלי, היא יוצאת קיבוץ, והייתי כל כך משכנע וכל כך נלהב, שעד היום היא אומרת, בזכותי היא הלכה אחריי.

 

איך ידעת להגיד "בואי נעזוב הכל, ושנתיים רק נפתח את ה-NLP"? זה דורש המון אומץ

כן, אומץ זה אחד המשאבים שיש לי. אני "אקטיביסט", אז אני קודם עושה ואח"כ רגע עוצר, אבל משהו בי ככה רץ קדימה.

 

האם היה לך חלום פעם לעבוד עם קהלים גדולים ולעשות את מה שאתה עושה היום?

בהתחלה מאוד הערכתי את המרצים מארה"ב שלמדתי מהם, עד שהבנתי שהקהל הישראלי הוא מאוד מאוד ביקורתי, אז אנחנו תמיד מפיקים לקחים ומהר מאוד הבנתי שאנחנו יכולים לייצג מאוד יפה את ישראל גם בעולם, זאת אמרת, איכשהו הישראלים, כמעט בכל תחום שאני מכיר, הם המובילים בעולם וכנ"ל גם ב-NLP.

 

 איזה עוד צמתים?

היה צומת מוקדם יותר שכשהיינו בחו"ל אז לקבל את ההחלטה לא לעבוד כמהנדס הייטק וללכת עם הלב שאמר לי לעבוד עם אנשים ב-NLP. זה ממש לא היה פשוט, הייתי בדילמה של כמה חודשים, הראש מול הלב. הראש אמר הייטק, הלב אמר NLP, והרוח נשבה לכיוון הלב.

 

הרבה אנשים בנקודה הזאת מפחדים להקשיב ללב במקום לראש.

ב – NLP הייתה לי התלהבות, הייתה לי שמחה בלב, היה שם אור, היה, הייתה קריאה, אפשר לומר, של הלב.  היינו עם המאסטר ההודי בהודו, והתחלנו שם לעבוד ב-NLP לימדנו שם NLP וטיפלנו – NLP  והיינו מאוד קרובים אליו, אבל מתישהו אמר לנו "אתם צריכים לחזור לישראל, יש לכם עבודה בישראל". אמרנו לו "אבל אנחנו אוהבים אותך, ואוהבים כאן, ונוח לנו מאוד והחיים בהודו מאוד זולים", הוא אמר "כן, אבל כאן אתם בחופשה, אתם צריכים להתמודד, לחזור לישראל ויש לכם איזשהו תפקיד גדול". בגלל שהוא ידע שאנחנו בקשר אישי איתו, הוא אמר "אם תרצו אני אגיע אליכם, לבקר אתכם", אז הוא באמת הבטיח והוא קיים, כל פעם הוא הגיע לשבועיים עם אשתו.

 

איך אתם מצליחים לייצר הצלחה לאורך זמן, שזה הדבר המאתגר?

יש לי כמה סודות, אולי אם אפשר להגיד, זה שקודם כל לזכור שהחיים הם דינמיים ומשתנים ולא לקפוא גם בעסק, אלא כל הזמן בעצם, בתחום שלנו לפחות או שהוא נופל אחורנית או שהוא צומח. היכולת שלנו לעצור ולבחון מה לא עובד ולתקן את המסלול תוך כדי תנועה, אנחנו עובדים עם צוות של אנשים מעולים כולם, מה שמדהים זה שאנחנו חברה שמעסיקה 20 איש בעצם. מתוכם עשרה מרצים, אבל יש למשל, יועצות לימודים ויש מישהו שאחראי על גוגל, ומישהי שאחראית על פייסבוק וגרפיקאית ומישהו שאחראי על האתר ובעצם כמעט כולם למדו אצלנו את ה-NLP, אז הם מתחברים גם לערכים שלנו.

 

אני רוצה להתמקד בנושא ההצלחה. תשלים את המשפט: "להצליח בשבילי זה כמו.."

להצליח בשבילי זה כמו למצוא את הפנינה בתוך הקונכייה ולהעז להיות מי שאני.

 

איזה אירוע בחיים תוכל להגיד עליו שהצלחת? קח אירוע ספציפי

למשל כשהצעתי לנוגה ללמוד NLP בפעם הראשונה בגיל 13, הייתה לה התלבטות, דפנה הייתה מסויגת ומשהו בתוכי, שזה לא השכל, הרגיש שזה נכון. עכשיו בדיעבד, זה היה צעד מאוד נכון, אז באותו רגע אז אני לא ידעתי את זה. זה, הצלחה, זה לאפשר למשהו שגדול ממני לעבור דרכי, להקשיב ללב, אפשר לקרוא לזה. למשל, יש לי הרבה הדגמות בקורסים ואנשים שואלים אותי "איך אתה עושה את זה?", אני לא מרגיש ממש ש"אני עושה את זה" זאת אמרת, אני נכנס למקום שקט, מכיל, מקבל, רגוע, אין שם טיפת מתח, עכשיו כל הדגמה היא שונה מאשר בתנועות הקודמות ויש כאן איזושהי חוכמה שהיא יוצאת בזמן אמת, בלי מאמץ והשאלה הנכונה נשאלת.

 

איך אתה מודד את ההצלחה שלך?

אם אני מצליח להעביר לאנשים את ה"זיק" הזה של אמונה בעצמם, את השמחה הפנימית הזאת שאני מזהה אותה, של מן גילוי או התלהבות, אנשים יוצאים עם חיוך. כמובן ששבוע אחר כך הם באים ומדווחים שכבר היה שינוי, אז אם אפשר למדוד את זה. אם מישהי סובלת מחרדה ותך כמה שבועות היא באה ואומרת "כבר אין לי יותר חרדות" אז תכלס, העבודה שלנו היא מאוד מדידה, למרות שאנחנו עובדים עם דברים מאוד מופשטים ורגשות, זה עדיין מדיד. אבל השאיפה היא זה שכולם יזוזו ויש כאן גם שדה, השדה מושך כאן את כולם, השדה לא נותן לאנשים להישאר איפה שהם. מישהו פעם אמר לי איזה משפט שהאמת היא שכאן הוא באמת היה מבין אותי, הוא אמר לי "אתה אופטימי ללא תקנה". להיות NLP  זה אומר להיות אופטימי, זה אומר לראות תמיד את החצי כוס המלאה.

אז, "בשבילי להיכשל זה"?

זה כמו לשים פול גז בניוטרל, זה להתאמץ יותר מדיי, זה ללכת אחרי הראש. אצל אנשים במערב מה שמוביל זה האינטלקט ואז יש פיצול מאוד גדול כי הרבה אנשים לא מרגישים שהם חיים את החיים. אנחנו לא חיים את עצמנו אנחנו חיים את השכל, אנחנו מעריצים אינטלקט ואנחנו מאבדים את הנשמה ואנחנו, האינטלקט מכניס אותנו לסחרור של מתח, אז בשבילי להיכשל זה להיות מתוח איפה שאפשר להיות רגוע. 

 

איך היית מגדיר את היעוד שלך? 

המון מכשולים שהיו בדרך גרמו לנו לחשוב, בעצם "אולי זהו? יש לנו מספיק כסף כדי לחיות עד סוף החיים". הכסף זה לא מה שמניע אותנו, אנחנו מהווים תקווה וישועה להרבה אנשים ולהרבה סבל בעולם וכמו שאני באמת אני חייב את חיי לאנשים טובים בדרך שפגשתי לפני הרבה שנים, אז הטבע עובד בצורה כזאת, שאני כבר לא אוכל להחזיר להם, אני מחזיר לאנשים אחרים, זה כמו שההורים שלי נתנו לי ואני נותן לילדים שלי, אני לא מחזיר על זה לאותו האדם. התפקיד שלי כמו שאני רואה אותו זה לשמור על האופטימיות של העולם. אופטימיות זה אור.

 

מה המוטיבציה שלך?

אני חושב שלא להתייאש, שתמיד יש אפשרות נוספת, אם נחפש אותה נמצא אותה, החיים הם יפים וקצרים וחבל לבזבז אותם על מחשבות מיותרות ואני מאמין שבאמת כל אדם יש לו איזשהו תרומה לעולם וכשאנחנו ממשים את עצמנו, אז אנחנו מאושרים.

 

שלוש מילות תואר שמתארות אותך?

קודם כל האהבה, הרבה אהבת האדם, רגישות ואופטימיות .

 

שלוש מילות תואר שלא מתארות אותך?

יהירות, צביעות וכוחניות.

 

תוכל לשתף משהו מסדר היום שלך, יש זמן שהוא רק שלך כמו מדיטציה או ספורט?

אני עושה יוגה בבוקר, כמעט כל יום או יוצא להליכה של 10 ק"מ, או ריצה פעם פעמיים בשבוע. למדנו לעשות את זה ביחד, דפנה ואני ואז זה שילוב של גם פעילות גופנית וגם פגישת עסקים וגם זוגיות.

 

אני אשמח לדעת מה הפקת מהשיחה

קודם כל התרשמתי ממך ששאלת שאלות מעניינות, זאת אומרת גם כיוונת אבל גם היית פתוחה, לא הגעת עם איזה משהו שלקחת אותי לשם אלא הרגשת אותי וזרמת בהתאם, מתוך מקום של חוקר, מתבונן, בלי שיפוט, בלי ביקורת אלא נורא ככה לשאול שאלות ולהבין. השיחה איתך עוד יותר, זה פתאום לתת מילים למה שאני מרגיש הרבה שנים של, שזה באמת יש לנו כאן איזה תפקיד מאוד חשוב, להפיץ את ה-NLP  זה שליחות, אין מילה אחרת נראה לי יותר טובה משליחות והתמזל מזלנו לעשות את השליחות הזאת.

תודה רבה!