תפחדי אחרת תמותי

"תפחדי אחרת תמותי", אני אומרת לה והלב שלי בוכה. "את חייבת לפחד כדי להחלים". היא מקשיבה לי קשב רב. ואני יודעת שהיא קולטת אותי. היא מאוד חכמה.

נפגשנו לא מזמן באיזושהי סדנה. אנחנו חברות חדשות, לא מכירות ממש טוב וגם גרות די רחוק, אך חולקות את המצרך הכי חשוב בקשר- אהבה. הלב שלי והלב שלה קרובים.

כששמעתי אותה באותה סדנה מתבדחת בקלילות על הסרטן שגילתה במקום חשוב בגוף. לקחתי אותה מיד לשיחה. "מתי יצרת את הסרטן שלך?" שאלתי בפרובוקטיביות. והיא ענתה לי בכנות. והתפתחה שיחה גלויה מלב אל לב שקירבה בינינו. גם היא כמוני, רואה את הקשרים החזקים בין גוף ונפש ומבינה שלדברים יש סיבה, גם אם אנחנו לא ממש יודעים אותה.

לא התפלאתי שקיבלתי ממנה וואטס אפ אתמול שהיא רוצה לדבר איתי. אני כבר יומיים חושבת לשלוח לה הודעה. ככה זה עובד כשיש קשר של הלב.

אסור לפחד

וכך היא סיפרה לי : "אני מפחדת שאם ארשה לעצמי לפחד, המחשבות שלי ייצרו מציאות ואז לא אחלים.

תביני, גיליתי את הסרטן ממש ברגע האחרון, הוא דרגה 3 מתוך 4 יש לי תוכנית טיפול של כימותרפיה והקרנות של לפחות שנה. ואני עושה הכל, ממש הכל כדי להחלים: חושבת חיובי, אוכלת אוכל מזין, חוקרת את הקשר בין גוף ונפש, שומרת על אנרגיה גבוהה. אני לא יכולה להחליש את עצמי במחשבות על פחד."

אני מודה שברגע הזה הלב שלי התחיל ממש לבכות. לא ידעתי שזה רציני, גם עלי היא עבדה עם חיוכה צחור השיניים ועיניה הבוהקות בזמן שסיפרה לי.

נפגשנו כבר כמה פעמים והיא תמיד נראית לי כמו ציפור קטנה. דקת גזרה, כמעט נערית. רק עיניה הבוהקות מגלים כמה היא חזקה, למי שמסתכל במבט שני.

מי בתוכי לא רוצה לפגוש את הפחד?

הקשבתי לה ופתאום עלתה בתוכי המילה אמא. שאלתי אותה :"מי בתוכך לא רוצה לפגוש את הפחד?" והיא ענתה לי "האמא שבי". ובאותה נשימה היא סיפרה לי שלאמא שלה היא לא מספרת כלום. היא חזקה בשבילה כדי שהפחדים של אמא לא יזינו את הפחדים שלה.

היה לי הרבה מה לומר לה. וחשוב לי שהמסר יגיע גם אלייך. וההסבר הזה מתאים לכל אחד שמפחד ובכל נושא.  לכן כתבתי את המאמר הזה.

להרגיש רגשות או לשים אותם במחסן

פחד הוא כוח, הוא אחד הכוחות החזקים שיש. עכשיו, כשאת לא רוצה לפגוש את הפחד ושמה אותו בתוך חדר סגור בתוכך, הוא רוצה לצאת (הוא כוח חזק, זוכרת?). וכדי שהפחד יישאר סגור בחדר את משקיעה חלק מהאנרגיה שלך. זאת האנרגיה שאת זקוקה לה לשם החלמה או כדי לחיות טוב באופן כללי. ואז יש לך פחות אנרגיה לריפוי שלך. וכל זה יכול להתרחש בתת מודע בלי שתדעי.

הפחד הוא חלק מהחיים, זה טבעי לפחד. וזה גם הגיוני לפחד בנסיבות כמו שלך.

כשאת סוגרת את הקשר אם אחד הרגשות, את יוצרת אצלך קטיעה בתנועת החיים במקום שיהיה רצף.

כדאי לך לרצות להרגיש את הפחד, זה לא רק כדאי זה הכרחי, נחוץ, זוהי חובתך כלפי עצמך.

הכי חשוב זה לאפשר תנועה (רגש = e-motion)

 אני ממש לא חוששת מזה שהפחד ינהל אותך. פחד ואומץ הן שתי מערכות נפרדות. אפשר לפחד וגם להיות אמיץ באותו זמן. אז תפחדי עד שהילד יחזור מבית הספר, או עד שהשמש תצא מבעד לענן. ותנשמי הרבה לתוך הפחד, ותבקשי תמיכה. תשימי את הראש על מישהו, תבכי ביחד עם מישהו. תרפי ותני לתנועת החיים לעבור דרכך, ואז, הפחד כמו כל רגש אחר, יהיה בתנועה שתמשיך הלאה לרגש הבא או לחוויה הבאה.

תמצאי את הדמות בתוכך שמפחדת לפחד, תדמייני אותה ותתני לה תמיכה. גם לאמא שבתוכך מגיע לקבל תמיכה, את לא צריכה להיות חזקה בשביל כל העולם.

ותכתבי או תנכיחי את הסרטים הכי שחורים שלך שאת מפחדת מהם.

היא הקשיבה לי ואמרה, "אני מרגישה הקלה עצומה". וגם אני הרגשתי. והיה לי בלב עוד את הפחד המכרסם שאולי לא אשוב לראות אותה. שאולי יקרה לה משהו רע.

אז חיבקתי את עצמי וגם אותה בדמיון, נשמתי לכיווץ שהיה לי בבטן ושלחתי לה אהבה וברכה במסע הגדול הזה שהיא עוברת.