דמות ורקע הם מושגים מהותיים בתורת הגשטאלט. אלה הן מונחים השאולים מעולם המשחק. זוהי מטאפורה המסבירה את מציאות חיינו. דמות היא הדבר המשמעותי במודעותנו כרגע, ורקע הוא כל היתר. כרגע אתם קוראים מאמר זה. היכן תשומת הלב והמודעות שלכם? האם במאמר- במילים, בתמונות וברעיונות שלו? או שדעתכם נודדת לעניין אחר מעולמכם. המקום בו תשומת הלב שלכם נמצאת, זוהי הדמות שלכם.
התבוננו בתמונה זאת. מה אתם רואים?
במה הבחנתם קודם? מה בלט לעיניכם? למה עוד אתם שמים לב כעת? יש דינאמיקה בין דמות ורקע. הן חולקות שדה משותף. מה שהיה דמות יכול להיות רקע וההיפך.
הצורך שלנו משפיע על בחירת הדמות
אני זוכרת שרצינו לקנות מכונית והתלבטנו בין מאזדה לבין סובארו, התחלתי להסתכל סביבי, ושמתי לב לכמות העצומה של מכוניות מהסוגים הללו הנוסעות בכבישים. נראה שכל מכונית שנייה היא סובארו או מאזדה. או כשהייתי בהריון, שמתי לב שיש כל כך הרבה נשים בהיריון סביבי. איפה הן היו קודם? הצרכים שלנו משפיעים על בחירת הדמויות.
כאשר אני הולכת ברחוב ונהיית רעבה, מיד אשים לב לחנויות המזון שמסביב, תשומת הלב שלי מופנית לנושא האוכל, וחנויות המזון עוברות בתודעתי מהרקע לקדמת הבמה (באופן מטפורי), כעת אני מחפשת מה לאכול. לאחר שאוכל ואשבע. כבר לא יהיה לי עניין בחנויות מזון נוספות, וממצב שבו הן היו "דמות" ותשומת הלב שלי הייתה מופנית אליהן, הן יהפכו בתודעתי לרקע, ולא אקדיש להם תשומת לב נוספת.
מהו הנושא העיקרי בפגישה
כשאדם בא לטיפול או לאימון, פעמים רבות הנושא שהוא מצהיר עליו, הוא לא בהכרח שורש העניין. תפקידנו הוא לעזור לו לזהות תבניות ודפוסים מעכבים, שהם מהותיים לתהליך השינוי. לעיתים רבות תבניות ודפוסים אלה סמויים מהעין ונמצאים בלא מודע. אחת הדרכים שיכולה לעזור לנו לזהות תבניות הוא להתעניין בשאלת ה"איך"
1. איך הוא בחר את הדמות הזאת (הנושא הזה) כעת, ברגע זה בפגישה.
2. מה המשמעות שיש לבחירה הזאת עבורו.
איך זה ששולה לא מחייכת אלי
רונית הגיעה למפגש וסיפרה, כי היום בעבודה שולה לא חייכה אליה, אביב כן חייך, אך מה שהפריע לה הוא ששולה לא חייכה.
אני מתעניינת בתוכן דבריה כמובן, אך גם מעניינת אותי השאלה איך בחרה דווקא דמות זאת. זאת אומרת, איך בחרה למקד את תשומת ליבה בכך ששולה לא חייכה אליה, ולא בחיוכו של אביב למשל?
מה ההבדל בין שאלת ה"איך" לשאלת ה"למה"
כשאני שואלת "איך", זה מאוד שונה מהשאלה "למה/מדוע".
בשאלה "איך" אני מתעניינת באופן, בדרך, בתהליך הפנימי שהוביל לתוצאה- הבחירה לדבר על שולה.
זוהי אחת הדרכים לחשוף את תהליך קבלת ההחלטות הפנימי ולרוב לא מודע שהיה לרונית.
כשאני שואלת "איך", זאת הדרך לחשוף את הסאב- טכסט. את מה שלא נאמר, את האמונות, ערכים, הקריטריונים או השיקולים הפנימיים.
כשאני שואלת "למה / מדוע" אקבל את הסיבות, שהן מידע הגלוי למודע. לעיתים הוא "עוד מאותו דבר". הסברים על התבנית ולא מבנה התבנית.
בתוך שאלת ה"איך" מסתתרים הקריטריונים / ערכים החשובים לאדם
אתם בטח מכירים את הסיפור על האדם שסבל מחרדת נטישה, הוא הבין את כל הסיבות לחרדה שלו, אך עדיין חווה חרדה. ידיעה והבנה של הסיבות, לא מייצרת שינוי בהכרח. אם לקחתי אוטו למוסך והקרבוראטור לא עובד. המכונאי יכול לשאול:"למה הוא לא עובד"- אספר לו שנסעתי לחיפה, ירושלים ואילת וכנראה הוא התקלקל. או שהוא יכול להתעניין
ב"איך הוא לא עובד, מהו מבנה התקלה". אני יכולה לשאול את רונית:"אני סקרנית לדעת איך החלטת לדבר היום על כך ששולה לא חייכה עלייך ולא על חיוכו של אביב. איך החלטת שזה הנושא שלך היום"
רונית יכולה לענות תשובות כמו:"כי החלטתי שאין כזה דבר שמישהו לא יאהב אותי, כולם חייבים לאהוב אותי".
או תשובה כמו:" אם הכול בסדר (אביב מחייך), אז אין בעיה ושום דבר לא קרה, אבל אם שולה לא מחייכת אז משהו לא בסדר, ויש בעיה שאני חייבת לפתור". למדנו משהו חדש על התבניות של רונית, נכון?
מה לא נאמר בפגישה?
נניח שיש לי מטופל שסיפר בהרחבה לפני שתי פגישות על הבעיות הרציניות עם בת הזוג שלו. עברו שתי פגישות והוא לא העלה כלל את הנושא הזה. עבורי, זוהי גם סיבה להתעניין. אוכל לשאול:"אני זוכרת כמה הנושא שלך ושל בת הזוג שלך היה מרכזי ומשמעותי בעיניך לפני שתי פגישות. ובשתי פגישות האחרונות לא אמרת על כך דבר".
רוני אורן, אנימטור ואומן מספר באחת הכתבות שנעשו עליו
"בפתיחת התערוכה שלי ניגש אלי אחד הצופים והעיר לי שהרקע בציורים שלי מאד מושקע. הבנתי שהוא מתייחס ל"רעש" שיש ברקעים שאני יוצר ש"מתחרים" בדמויות.
התפיסה שלנו מטבעה ממוקדת בדמות ומרחיקה את הרקע."
האם גם באומנות יש משמעות להפרדה בין דמות לרקע?
"אני חושב על זה הרבה מאז שנאמר לי המשפט, ומבין שאני באופן אישי לא עושה הבחנה במשקל בין הדמות לרקע אלא בונה ביניהם דיאלוג בין שווים. מבחינתי הדמות היא כמעט אף פעם לא נושא שעומד בפני עצמו ולכן היא לא מבקשת רקע אלא השלמה".
והנה עוד ציורים באותו עניין של דני קרמן. מה דומיננטי בתמונה. הדמות או הרקע
הדמות לא תבלוט, אם לא יהיה לה רקע מסביבה. שניהם נחוצים. כל חלק חשוב ורלוונטי: קיימים קשרים בתוך השלם.
צורת החשיבה שלנו, האמונות והרגשות משפיעים על בחירת נושא הפגישה
וכדי להסביר את המשפט הזה נחזור לרונית. העובדה שבחרה להבליט דווקא את העובדה ששולה לא חייכה אליה, קשורה למבנה הרקע שלה- מהי ההיסטוריה שלה, אירועי חיים בולטים, אמונות, דעות, ערכים, מחשבות וכו.. כשהיא מעלה את נושא הפגישה, מחליטה על הדמות, ויוצקת את המשמעות האישית שלה למה שקרה. היא עושה זאת, באופן המסוים והייחודי לה הנובע מהרקע שלה. יתכן שעבודתנו תהיה לאתר יחד איתה את המרכיבים ברקע שהשפיעו על יצירת הדמות שבחרה (שולה לא מחייכת אלי) ולהפוך מרכיבים אלה לדמות המשמעותית ולנושא המפגש.
מהי נקודת המוצא שלנו במסע?
בואו נדמה את המפגש האישי לטיול במטוס.
איך נתחיל את המטס המשותף שלנו עם המתאמן / מטופל.
האם נטוס עימו נמוך נראה את האדמה, את הפרטים של תוואי הנוף, נרחף מעל מקום מסוים, "נתפוס תרמיקה" ונשהה מעליו בגובה נמוך, או נעוף גבוה לקבל יותר פרספקטיבה, נקלוט בחושינו את התבנית הכללית של הנוף ולא את הפרטים.
מה נבחר לעשות קודם, שינוי דפוסי התנהגות או שינוי התבנית
נחזור לרונית. מה נושא הפגישה היום?
האם נעמיק בתוכן שהעלתה- שולה לא חייכה אלי, ונשאל איך הרגשת, מה רצית לומר לה, איך את מתמודדת. איך תפעלי בפעם הבאה.
או שנעסוק במשמעות העניין עבורה. נצא משם לזיכרונות, אמונות, מקרים נוספים שבהם חוותה מה שחוותה וכו.
אולי הנושא המרכזי של הפגישה הוא לא שולה, אלא התפיסה של רונית שכולם חייבים לאהוב אותה. או התשובה השנייה שאמרה שצריך לתקן את כל מה שלא מושלם.
נברר מהם הקריטריונים שלה למה נחשב בסדר, ומה נחשב לא בסדר.
ונבדוק איך היא חייבת (עם דגש על חייבת) לפתור את כל הבעיות.
ואז אנו כבר לא עוסקים באירוע הנקודתי שלה ושל שולה, אלא בתבנית כללית שלה המתקיימת במקרים נוספים.
ומה אומר על כך פריץ פרלס
פרלס, מפתח הגשטאלט, אמר שהדרך היחידה לחיות את החיים היא בהווה. לכן, כשאנו נעשים מודעים לדמות המשמעותית שלנו כרגע, ולאופן בו יצקנו לתוכה את המשמעות, נוכל ללמוד על התבניות והדפוסים שלנו ולסייע ליצירת שינוי רצוי.
לפרטים על קורס הגשטאלט הקרוב הכנסו לכאן
